החלטה בתיק ת"א 9657/07

כללי

1.         לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני מטעם חברת G.M.V. LTD. (להלן - המבקשת), שיורה למשיבות להימנע מלנהל ביניהן משא ומתן או לבצע כל פעולה אחרת בקשר ליבוא והפצה בישראל של מכוניות מתוצרת משיבה 1, SHENYANG BRILLIANCE JINBEI AUTOMOBILE CO. LTD (להלן - משיבה 1) שיש בה כדי להוות הפרה או גרם הפרה של מסמך ההבנות שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה 1 ביום 24.8.04 (להלן - מסמך ההבנות).

עיקרי העובדות, ההליכים וטענות הצדדים

2.         המבקשת היא חברה זרה המאוגדת באיי הבתולה. משיבה 1 היא חברה המאוגדת בסין ועוסקת בייצור כלי רכב. משיבה 2 היא חברה המאוגדת בישראל ועוסקת, בין השאר, ביבוא כלי רכב.

3.         ביום 24.8.04 נתחם מסמך ההבנות ("Memorandum of Understanding") בין המבקשת למשיבה 1. במסמך ההבנות נקבע כי משיבה 1 תעניק (בלשון עתיד) למבקשת זכות בלעדית לרכישה ולהפצה של כלי רכב מתוצרתה וחלקי חילוף מקוריים לכלי רכב אלו, בישראל, ברשות הפלשתינאית ובבלגיה, וזאת בתנאים מסחריים שיקבעו מפעם לפעם ויפורטו בנספחים להסכם הפצה שייחתם בין הצדדים (ר' סעיפים 1 ו- 2 למסמך ההבנות). בסעיף 7 למסמך ההבנות נקבע כי הסכם הפצה פורמלי ייחתם בין הצדדים לא יאוחר מהמועד שבו תשיג משיבה 1 תקן EURO 4. כן נקבע כי אם לא יכרת הסכם הפצה פורמלי עד למועד זה, מסמך ההבנות יבוטל, וזאת מבלי שהצדדים יוכלו לתבוע פיצויים זה מזה. על פי האמור בבקשה, ביום 3.9.04 נחתם בין המבקשת למשיבה 1 מסמך הבנות נוסף, להפצת כלי רכב מתוצרת משיבה 1 ברוסיה (להלן - מסמך ההבנות השני), וביום 21.12.04 נחתם בין הצדדים הסכם הפצה בלעדי בעקבות מסמך ההבנות השני.  

4.         אין חולק כי ממועד חתימת מסמך ההבנות ביום 24.8.04 ועד יום 24.6.07 לא התנהל משא ומתן כלשהו בין המבקשת לבין משיבה 1 בנוגע לחתימת הסכם הפצה בעקבות הסכם ההבנות, וכי למעשה לא התקיימו בין הצדדים מגעים מכל סוג שהוא בנוגע לעניין זה.

5.         ביום 26.4.07, שלחה המבקשת למשיבה 1 מכתב בו ביקשה ממשיבה 1 לאשר בחוזר כי היא לא מקיימת מגעים עם צדדים שלישיים בנוגע להפצת כלי רכב מתוצרתה בישראל. המבקשת ציינה בבקשתה כי מכתב זה נשלח למשיבה 1 לאחר שפורסם בעיתונות כי משיבה 1 מנהלת מגעים בנושא האמור עם צדדים שלישיים. לדברי המבקשת, משיבה 1 לא השיבה למכתב זה. לפיכך, ביום 20.5.07 פנתה המבקשת לשגרירות סין בישראל בניסיון ליצור קשר עם משיבה 1, אך לדבריה היא לא הצליחה ליצור עימה קשר בדרך זו. המבקשת ציינה בבקשתה כי באותו שלב הסיקה מהעדר תגובתה של משיבה 1 לפנייתה מיום 26.4.07, כי משיבה 1 אינה מנהלת מגעים עם צדדים שלישיים בנוגע ליבוא כלי רכב מתוצרתה לישראל, וכי אין ממש בפרסומים אליהם נחשפה לעניין זה. נוכח מסקנתה זו, נדהמה המבקשת, כך לדבריה, למקרא כתבה באתר האינטרנט YNET שהתפרסמה ביום 25.6.07, ממנה עלה כי המשיבה 1 כבר השיגה תקן EURO 4 עבור שלושה דגמים של כלי רכב מתוצרתה, ולמקרא כתבה נוספת, באתר האינטרנט של העיתון גלובס, לפיה משיבה 1 העניקה למשיבה 2 זיכיון בלעדי ליבוא כלי רכב מתוצרתה לישראל.

6.         ביום 30.7.07 פנתה המבקשת, באמצעות בא-כוחה, למשיבה 2 ולגורם נוסף שנזכר בפרסומים הנ"ל כמי שמנהל מגעים עם משיבה 1 לעניין יבוא כלי רכב מתוצרתה לישראל. במכתב שהעבירה למשיבה 2 - שהוא הרלוונטי להליך הנוכחי - דרשה המבקשת כי משיבה 2 תחדול ממגעיה עם משיבה 1 ותמנע מעשיית כל פעולה שיש בה כדי לגרום להפרתו של מסמך ההבנות. משיבה 2 השיבה למכתב זה ביום 12.8.07. משיבה 2 ציינה במכתב התשובה כי משיבה 1 מסרה לה באופן ברור כי ככל שהיה הסכם בין המבקשת לבין משיבה 1 בקשר ליבוא רכב לישראל, הרי שתוקפו פג מזמן. לפיכך, על מנת שתוכל להעריך את טענות המבקשת, ביקשה משיבה 2 כי המבקשת תעביר לעיונה את ההסכם שלפי הטענה נכרת בינה לבין משיבה 1. ביום 20.8.07 העבירה המבקשת את מסמך ההבנות לעיונה של משיבה 2. המבקשת ציינה בפני משיבה 2 כי מסמך ההבנות עודו בתוקף ודרשה ממשיבה 2 כי תודיע לה על הפסקת מגעיה עם משיבה 1 לעניין זה. משיבה 2 לא השיבה למכתב זה.

7.         ביום 21.9.07 שלחה משיבה 1 למבקשת הודעה על ביטול מסמך ההבנות, מסמך ההבנות השני והסכם ההפצה שנחתם בעקבות מסמך ההבנות השני. הנימוק שניתן לביטול היה כי אף אחד מהצדדים לא פעל על פי ההסכמים מאז שנחתמו ולא ניתן היה להשיג שיתוף פעולה משביע רצון באופן הזה. 

8.         ביום 7.10.07 שלחה המבקשת מכתב נוסף למשיבה 2 בו חזרה על דרישתה כי משיבה 2 תודיע על הפסקת המגעים עם משיבה 1, וביום 25.10.07 השיבה המבקשת להודעת משיבה 1 מיום 21.9.07 וציינה בפניה כי היא דוחה את הודעת הביטול.

9.         משלא נענו פניותיה האמורות הגישה המבקשת ביום 30.12.08 תביעה לבית משפט זה, בה ביקשה מבית המשפט ליתן צו לאכיפת מסמך ההבנות, וכן צו שיאסור על המשיבות להתקשר בעסקה או לבצע כל פעולה אחרת שיש בה כדי לגרום להפרת מסמך ההבנות. יחד עם התביעה הוגשה הבקשה שלפניי, למתן צו זמני במעמד צד אחד. המבקשת טענה בבקשתה כי קיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. אשר לראיות לכאורה, המבקשת טענה כי מסמך ההבנות מקנה לה זכות בלעדית לייבא כלי רכב מתוצרת המשיבה לישראל, ואילו משיבה 2 לא הכחישה כי היא מקיימת מגעים עם משיבה 1 לעניין יבוא כלי רכב מתוצרתה לישראל, דבר שיש בו כדי לגרום להפרת הסכם ההבנות. המבקשת הוסיפה כי הודעת הביטול שמסרה לה משיבה 1 מהווה הפרה של מסמך ההבנות, שכן אין כל הצדקה לביטולו, וכי משיבה 1 הפרה את ההסכמות שפורטו במסמך ההבנות הן בכך שהתקשרה עם משיבה 2 בהתקשרות נוגדת, והן בכך שלא הודיעה למבקשת כי השיגה תקן EURO 4.

10.       מן הראוי לציין כי בפתח כתב התביעה והבקשה צוין מענה של משיבה 2 למסירת כתבי בית דין. אשר למשיבה 1, צוין כי התביעה והבקשה מוגשות כלפיה "באמצעות מורשה שלה בישראל - אוטו חן בע"מ". ביום 30.12.08 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה על המשיבות להגיב לבקשה, והמבקשת נדרשה לבצע המצאה של הבקשה למשיבות. המבקשת המציאה את הבקשה, בשני העתקים, למשיבה 2. לטענת משיבה 2, שלא נסתרה, מיד לאחר שנמסרה לה הבקשה היא מסרה למבקשת כי היא אינה מורשה לקבל כתבי בית דין עבור משיבה 1. משיבה 2 חזרה על טענה זו גם במסגרת בקשה שהוגשה לבית המשפט להארכת מועד להגשת תגובתה לבקשה.

11.       ביום 20.1.08 נתקבלה תגובת משיבה 2 לבקשה, במסגרתה טענה משיבה 2 כי אין כל בסיס לבקשה ודינה להידחות. משיבה 2 ציינה בתגובתה כי היא מנהלת משא ומתן עם משיבה 1, הנמצא בשלבים מתקדמים ביותר, במסגרתו כבר הוציאה הוצאות רבות. משיבה 2 הוסיפה כי אין כל מניעה חוקית לכריתת הסכם עם משיבה 1 להפצת כלי רכב מתוצרתה בישראל, שכן, כפי שמסרה לה משיבה 1, הקשר בין משיבה 1 למבקשת ניתק זה מכבר. לטענת משיבה 2, התנהלות המבקשת לכל אורך הדרך הייתה התנהלות איטית, והבקשה הוגשה בשיהוי רב, דבר המעיד על כך שגם לגישת המבקשת אין כל צורך במתן צו זמני. משיבה 2 הוסיפה כי גם לגופה בקשת המבקשת אינה מגלה עילה להענקת הסעד הזמני. הבקשה מבוססת על הסכם, ואולם, עיון בהסכם זה מעלה כי אין המדובר כלל בהסכם הפצה המעניק זכויות הפצה, אלא לכל היותר בהתחייבות כללית ובלתי מוגמרת לחתום בעתיד הסכם הפצה בתנאים שיידונו ויסוכמו בין הצדדים. לתמיכה בטענה זו הפנתה משיבה 2 לכך שמסמך ההבנות אינו כולל התייחסות לתנאים מהותיים ביותר, דוגמת התמורה, ולכך שעל פי המסמך הזכות לתבוע פיצויים בקשר להתקשרות בין הצדדים הותנתה בחתימתו של הסכם הפצה. משיבה 2 הוסיפה וטענה כי הסכם הפצה בין המבקשת למשיבה 1, שעל פי הוראות הסכם ההבנות היה אמור להיחתם לא יאוחר מהמועד שבו תשיג משיבה 1 תקן EURO 4, מעולם לא נחתם, וזאת מכיוון שהמבקשת לא עשתה דבר, לאורך מספר שנים, על מנת לקדם זאת. לטענתה, בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שמשיבה 1 הודיעה למבקשת על ביטול מסמך ההבנות וההסכמים הנוספים שנכרתו ביניהם, על רקע אי יישומם על ידי שני הצדדים, כפי שהייתה רשאית לעשות בהתרעה סבירה מראש, תוקף מסמך ההבנות פקע, והמבקשת אינה זכאית לסעד מכוחו. בנוסף, אף אם ניתן היה לומר כי המבקשת זכאית לסעד כלשהו מכוח מסמך ההבנות, הרי שבשים לב להלכה לפיה אין ליתן סעד של אכיפה ביחסי יצרן-מפיץ, ממילא מדובר בסעד של פיצויים בלבד, שאין בו כדי למנוע את ההתקשרות בין משיבה 1 למשיבה 2. לבסוף טענה משיבה 2 כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן משיבה 1 ביטלה את מסמך ההבנות ובכל מקרה לא תכרות הסכם עם המבקשת, כך שאי-מתן הצו הזמני לא יגרום לה כל נזק, ולעומת זאת, מתן הצו הזמני, שימנע ממנה להמשיך במשא ומתן עם משיבה 1, יאיין ללא כל הצדקה את סיכוייה שלה לכרות הסכם עם משיבה 1.

12.       המבקשת השיבה לתגובה וטענה כי לא השתהתה בהגשת הבקשה, וכי בכל מקרה בשיהוי לבדו אין כדי להצדיק את דחיית הבקשה. המבקשת הוסיפה כי אמנם מסמך ההבנות אינו בגדר הסכם הפצה חתום, אך כי מדובר במעין הסכם על תנאי, לפיו התחייבה משיבה 1 להעניק לה זכויות הפצה עם קבלת תקן EURO 4. עם זאת, בהמשך דבריה באותה תגובה, כמו גם במסגרת הדיון בעל פה בבקשה, מיתנה המבקשת טענה זו במידת מה, וטענה, בהתייחסה לטענה לפיה הסכמי הפצה אינם אכיפים, כי היא אינה מבקשת לאכוף הסכם הפצה, שכן אין חולק כי הסכם מעין זה טרם נכרת. כל שהיא מבקשת הוא לחייב את משיבה 1 לפעול בהתאם להתחייבותה במסמך ההבנות ולנהל עימה משא ומתן לקראת כריתתו של הסכם הפצה, ולחייב את משיבה 2 להימנע מלגרום להפרת מסמך ההבנות. אשר למאזן הנוחות, המבקשת חזרה על טענותיה הקודמות והוסיפה כי גם היא הוציאה הוצאות לצורך כריתת מסמך ההבנות.

13.       ביום 26.2.08 התקיים דיון בבקשה במעמד המבקשת ומשיבה 2, במסגרתו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם שפורטו לעיל. בנוסף התייחסו הצדדים לשאלת המצאת הבקשה למשיבה 1. לעניין זה טענה המבקשת כי המציאה את הבקשה למשיבה 1 באמצעות משיבה 2, וזאת בהתאם להוראות תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות). מנגד טענה משיבה 2 כי תקנה זו אינה חלה במקרה הנידון, כי לא ניתן היה להמציא למשיבה 1 כתבי בית דין באמצעותה, וכי בהעדר המצאה של הבקשה למשיבה 1, שאין חולק כי היא משיב נדרש לבקשה, לא ניתן לדון בבקשה גם ככל שהדבר נוגע אליה.

דיון

14.       לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בגין אי המצאתה כדין למשיבה 1.

15.       אין חולק כי משיבה 1 היא חברה המאוגדת וממוקמת בסין. לפיכך, דרך המלך להמצאת כתבי טענות למשיבה 1 היא הגשת בקשה להמצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500. ואולם, המבקשת, מטעמיה שלה, בחרה שלא לעשות כן, ו"להמציא" את הבקשה למשיבה 1 באמצעות משיבה 2, בציינה כי משיבה 2 היא מורשה של משיבה 1 בישראל, וזאת מבלי לפרט, וממילא מבלי להוכיח, את העובדות המבססות את קיומה של הרשאה זו.

16.       המצאה לידי מורשה מוסדרת בתקנות 477-478 ו- 482. המבקשת טענה בדיון שהתקיים בבקשה כי היא המציאה את הבקשה למשיבה 1 באמצעות משיבה 2 בהתבסס על הוראות תקנה 482(א). תקנה זו קובעת כדלקמן: "היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט". על פי הפסיקה, המצאת

כתב בי-דין בהתאם להוראותיה של תקנה זו יכול שתהיה מחוץ לתחום, אם כי, במקרה כזה על בית המשפט להיות מודע לכך כי מדובר בתקנה שדרישותיה מחמירות פחות מדרישות תקנה 500, ואשר עלולה להוות כלי בידי צדדים המבקשים לעקוף את דרישות תקנה 500. משכך, על בית המשפט, בשוקלו האם להתיר המצאה בהתאם להוראות תקנה482(א), לבחון בחינה דקדקנית האם מתקיימות, מבחינה העובדתית, הדרישות המנויות בתקנה לעניין זה (ר' ע"א (י-ם) 1295/00 בש"א 3349/99 קופת חולים כללית נ' R.J REYNOLDS TOBACCO COMPANY RJR NABISCO INC (החלטה מיום 26.7.01)).

יישום הוראות תקנה 482(א) למקרה הנוכחי מלמד כי לצורך עמידה בדרישות התקנה, על המבקשתלהראות כי משיבה 2 עוסקת בישראל עבור משיבה 1, נכון למועד ההמצאה, בהנהלת העסק או העבודה שבעניינם הוגשה התביעה. ואולם, המבקשת מצדה לא טענה דבר לעניין קיומם של תנאים אלו, וממילא לא הוכיחה אותם. זאת ועוד, מהעובדות כפי שפורטו בכתבי הטענות של הצדדים עולה כי תנאים אלו אינם מתקיימים במקרה הנוכחי. כפי שפורט לעיל, משיבה 2 מצויה בהליכי משא ומתן עם משיבה 1 בנוגע להפצת כלי רכב מתוצרתה לישראל, ואין כל אינדיקציה לכך שהיא מנהלת עבור משיבה 1 בישראל, נכון למועד ההמצאה, את העסק או העבודה שבעניינם הוגשה התובענה.

17.       המבקשת מצדה טענה לעניין זה כי על פי הפסיקה יש ליתן לתקנה 482 פרשנות תכליתית וגמישה. לשיטת המבקשת, מקום בו יש להניח כי הגורם שאליו בוצעה המסירה יידע את הגורם שאליו נדרשת ההמצאה בדבר הגשת הבקשה, די בכך לצורך השתכללותה של המצאה כדין לפי תקנה 482. לטענתה, נוכח העובדה כי משיבה 2 ומשיבה 1 מצויות במשא ומתן, יש להניח כי משיבה 2 הודיעה למשיבה 1 דבר הגשת הבקשה, ולכן יש לראות בכך המצאה כדין למשיבה 1. אין בידי לקבל את עמדת המבקשת. לעניין זה מקובלת עליי טענת משיבה 2 לפיה גם אם על פי הפסיקה יש ליתן ליסודותיה של תקנה 482(א) פרשנות משפטית רחבה ובלתי פורמלית, אין בכך כדי לייתר את הצורך בהוכחת קיומם של יסודות אלו מהבחינה העובדתית. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת פורקצ'יה בע"א (ירושלים) 4125/97 ספרא נ' Amanos Consolidated Inc (פסק דין מיום 28.7.98)):